מבצע חמץ – כיבוש איזור אור יהודה
שיקולים מדיניים וצבאיים הכתיבו את ההחלטה שלא לתקוף את יפו ישירות, בשלב שלפני סיום הפינוי הבריטי.
בכדי להימנע מלחימה בשטח בנוי ומסיבות מדיניות (יפו היתה אמורה להיות בתחום המדינה הערבית) ונוכחות הבריטים, הוחלט רק לכתר את יפו על ידי כיבוש הכפרים הערביים ממזרח לה, ובכך להביא לנפילתה
תפיסה זו הייתה במסגרת הפעולות שהותוו בתכנית "ד" של ההגנה. כיתורה של העיר יפו עשוי היה להביא ממילא לכניעת התושבים ונפילתה בידינו כפרי בשל. זו הייתה מטרת מבצע "חמץ", דהיינו ביעור ה"חמץ", עם התקרב חג הפסח תש"ח.
הפיקוד על המבצע הוטל על מפקד חטיבת אלכסנדרוני.
18 כוחות משנה משלוש חטיבות, אלכסנדרוני, גבעתי וקריתי, נטלו חלק במבצע. חטיבת אלכסנדרוני הייתה הזרוע הצפונית של המלקחיים שנועדו לכתר את יפו, ומשימתה בשלב הראשון, היה לנתק את הכביש סלמה – יהודיה, על ידי כיבוש הכפרים חיריה וסקיה (אור יהודה של היום). לאחר השלמת כיבוש החלק הדרומי של מחנה תל ליטוינסקי שחלקו הצפוני נכבש ב- 14.4.48.
שעת ה-"ש", שנקבעה ל- 27.4 בשעה 22:00, נדחתה בגלל עיכוב בפינוי שדה המוקשים בדרום מחנה תל ליטוינסקי. משימות הגדודים 32 ו- 33 הוכתרו בהצלחה לאחר קרב לא קל, כאשר לאויב הנסוג היו אבדות רבות: כ- 40 הרוגים. הכפרים חיריה, סקייה וכפר ענא נכבשו והתקפות הנגד הערביות מכוון סלמה ויהודיה נהדפו. הקשר בין העיירה הערבית בית דג'ן (בית דגן של היום) והעיירה יהודייה (יהוד של היום), עדיין לא נותק.
יחידה מוגברת של סיירים וחבלנים פשטה על הגשר שעל נחל איילון, פוצצה אותו וכך נותק הקשר בין בית דג'ן ליהודיה כליל (לימים נבנה גשר חדש שנקרא, היום גשר יחזקאל, על הכביש בין אור יהודה לצומת בית דגן).
בליל שביעי של פסח נכנסו גדודים 32 ו- 33 של אלכסנדרוני לתוך הכפר סלמה ומצאוהו נטוש. תושביו נמלטו.
חמישה לוחמי חטיבת אלכסנדרוני נפלו במבצע "חמץ"
+4
שיתוף אחד
לייק
תגובה
שתף