לפני חמש שנים, ב6:28 בבקר אני מקבלת הודעה בזו הלשון
שלום איילת, קראתי את הפוסט שלך על הנושא של אסון המסוקים ולצערי יש בו אי דיוקים, מי שיצר את האנדרטה יחד עם רמי הם הפסלים סידור כהן וגרשון היימן דבר זה רשום על לוח זכוכית הצמוד לתחילת התעלה ולא כפי שרשמת.
בכדי לכבד ולהעניק את מעט הכבוד אני משתפת פוסט זה מפי יוצרה של אנדרטת אסון המסוקים
בו סיפורם סופר
זה המעט כפי שנאמר שנעשה כדי להנציח את השכול על ידי היוצרים שהעניקו מקום נכבד של יופי לזכר הנופלים
לפעמים....צריך לעמוד על דיוקם של דברים
תודה שהארת עיניי סידור כהן
***אין ניצולים***
ב-66 שנות המדינה התמלאה הארץ באנדרטאות לזכר הנופלים ולצערנו, מדי פעם מוקם עוד גלעד.
4 בפברואר 1997 "אין ניצולים" זעקו כותרות העיתונים. שני מסוקי יסעור בדרכם ללבנון נפגשו באוויר מעל שאר ישוב. 73 חיילים קיפחו את חייהם.
לאחר כ-9 שנים, לגמרי במקרה, הגיע לסטודיו שחלקתי עם גרשון בבאר-טוביה, החבר רמי, וסיפר שההורים השכולים פנו אליו כדי להקים אנדרטה במקום האסון. גרשון רמי ואני, יחד עם רעיה, יוסי ועוד מספר הורים שכולים, נרתמנו לפרויקט. 73 סלעים גדולים מהגליל שרמי אסף, עומדים במעגל סביב הבריכה השקטה. בשונה מהסלעים השונים זה מזה, כסנטימטר מתחת לפני המים, מונחים 73 סגמנטים מגרניט שחורה עליהם גרשון ואני חרתנו את שמות הנופלים. תעלה צרה וארוכה מובילה את המים שיוצאים מהבריכה העגולה לעבר סלע ענק בו חרוט סיפור המעשה.
למרות הקשיים שבדרך, לאחר שנתיים סיימנו את הפרויקט. השקשוק החרישי של המים הזורמים מהבריכה השלווה מרמז שהחיים ממשיכים, למרות השכול. בכל הזדמנות אני פוקד את המקום עם חברים, הילדים והנכדים שלי.
זאת תרומתי הצנועה להנצחת השכול.
